זו לא זכותו, זו חובתו
מאיר דגן, האיש שההתמחות שלו אליבא דאריאל שרון היא הפרדת ראשם של ערבים מגופם, אמר שורה של דברים שנויים במחלוקת בשבועות האחרונים. אם להתעלם לרגע מפרשת הסחר של האחים עופר עם איראן – הסיבה היחידה שאי אפשר לקרוא בעטיה לסמי עופר בוגד היא שהוא בכלל, כמסתבר, אזרח מונאקו – דגן התמקד בשני נושאים: הסכנה החריפה שתגרם לישראל אם תצא למלחמה באיראן ותזניח את יוזמת השלום הסעודית, והרפתקנותם של ברק ונתניהו. ב"שיחות סגורות" – סגורות לכל הציבור פרט לכתב של ידיעות אחרונות, כמסתבר – הוא אמר שכשהיה בתפקיד, היתה לו יכולת מסוימת, יחד עם הרמטכ"ל וראש השב"כ, לבלום את הטמטום הזה. עכשיו אין לו, והוא לא מוכן לקחת על עצמו אחריות לשתיקה נוסח זו שקדמה למלחמת יום הכיפורים. אז הוא מדבר. דגן ציין בעיקר את העובדה שישראל לא תעמוד במתקפת הנגד האיראנית, אם ברק ונתניהו אכן ישיגו את מטרתם. כאן המקום להזכיר שיש סיבות טובות להעריך שישראל תתקוף את איראן באוגוסט – עמדה שהשבוע תמך בה גם פרשן הארץ לענייני צבא ושו-שו, אמיר אורן.
מטבע הדברים, ברגע שהוא פתח את הפה, דגן הותקף על ידי שורה של שרים ובטחוניסטים, בטענה האווילית שהוא "פוגע בהרתעה הישראלית" ושאסור לו בכלל לדבר, כי הוא פקיד שהרגע השתחרר מתפקידו, ובכך שהוא פותח את הפה הוא מפגין "אי הבנה בדמוקרטיה".
אז ככה. דגן חייב דין וחשבון קודם כל לציבור הישראלי, ששילם את משכורתו. כל זמן שהוא היה בתפקידו, הוא היה חייב כמובן לציית להנחיות הממשלה הנבחרת ולא לתקוף אותה בפומבי. משהשתחרר מתפקידו, אם הוא הגיע למסקנה שמדיניות הממשלה מסוכנת לציבור, זו לא היתה זכותו להתריע על כך – זו היתה חובתו. אם הוא חושב שהממשלה עומדת להוביל מהלך שיגרור את ישראל למלחמה מיותרת, הוא חייב להתריע על כך. במקרים מסוימים, חובתו המוסרית היא להתפטר ולהתריע על כך. דגן משוחרר עכשיו מהחובה הזו: הוא אזרח פרטי.
השושואיסטים שכועסים כל כך על דגן עכשיו היו, אחרי הכל, שמחים מאד אם הוא היה ממציא לציבור שלל צ'יזבטים על הסכנה האיומה הנשקפת מאיראן, שמצריכה תקיפה כאן ועכשיו. כלומר, אם הוא היה תומך בעמדת הממשלה וחלק ניכר מהממסד הבטחוני, הכל היה בסדר. מכיוון שהוא מעז לומר את ההיפך, הם מקיאים אותו. כפי שמבהיר אלוף בן, בעתיד צפוי דגן להתקפה קשה יותר מצד נתניהו – והעין השביעית מוצא שההתקפה הזו כבר מתחילה בשופרו של ראש הממשלה, הביביתון. זו עמדה אנטי-דמוקרטית במהותה: היא גורסת שלפקידים בכירים לשעבר אסור לחלוק על הממשלה, ואסור להם לומר לציבור שיש יותר מדעה אחת בנושא השנוי במחלוקת. על אחת כמה וכמה אסור לראש המוסד לגלות לציבור שראש הממשלה ושר הבטחון שלו הם חולי נפש שאסור לסמוך עליהם.
הטענה השניה היא שהוא מחבל בעמדתה של ישראל ובהרתעה שלה כלפי איראן. גם התפיסה הזו היא בלתי דמוקרטית במהותה. העמדה איננה "עמדת ישראל": זו עמדת ממשלת ישראל הנוכחית ותו לא. אשר לפגיעה בהרתעה, ספק אם יש דבר המקדם יותר את החיה המיתולוגית הזו – איך בדיוק מקדמת העמדה הנוכחית של ישראל הרתעה כנגד איראן? – מאשר האמירה הפומבית שמנהיגיה של ישראל הם כלבים שוטים שנשיכתם רעה.
בקיצור, תנו לדגן לדבר והפסיקו עם הצביעות. אני כנראה אצטער על המילים האלה עוד שלוש שנים, אם יהיה פה משהו עוד שלוש שנים, כשדגן יתחיל את הקריירה הפוליטית שלו. אבל צריך לומר אותן בכל זאת: במדינה דמוקרטית, זכותם של פקידים שפרשו למתוח ביקורת על הממשלה היא מאושיות השלטון. אם הממשלה תוכל לסתום את פיותיהם, היא תחסל את הדיון הציבורי בשאלות כבדות משקל. ברור למה כל ממשלה – במיוחד ממשלתם של נתניהו וברק – רוצה בכך; ברור גם למה אסור להניח לה להצליח.
ועוד דבר אחד: בנימין נתניהו מצא את עצמו במצוקה בפרשת האחים עופר. מצד אחד, סחר עם איראן שנואת נפשו, עם גרמניה של שנת 1938, שהחרם הבינלאומי עליה הובל על ידי התנועה הרוויזיוניסטית שממנה הוא בא; מצד שני, הצורך הנפשי העמוק שלו להתרפס בפני אנשי הון. אתמול, עם מותו של עופר, ברור היה מי ניצח. נתניהו הכתיר את עופר כ"ציוני בכל רמ"ח אבריו". וואלה. מסתבר שהיום התקן לציוני הוא נמוך למדי: אתה יכול להיות אזרח של מדינה אחרת לצרכי מס ולסחור עם המקבילה המודרנית של היטלר, אבל עדיין לקבל את אות הכבוד הזה. יש טענה שאומרת שהיטלר אמר בשעתו ש"אם לא היו היהודים, היינו צריכים להמציא אותם", כלומר שהם היו אויב מצוין להפנות אליו את זעם ההמון; בעקבות הענקת תואר הכבוד לעופר, צריך לתהות עד כמה נתניהו באמת רואה באיראן אויב נוסח גרמניה הנאצית, ועד כמה הוא מפמפם אותה כדי שיהיה לו אויב נוח להלחם בו בדעת הקהל.
(יוסי גורביץ)
"דיין משוחרר עכשיו מהחובה הזו"; אני מניח שהכוונה לדגן.
תוקן, תודה.
מה נסגר עם הפליטות הפרויידיאניות?
מעניין איך היה נראה הפוסט אם דגן היה אומר שצריך לתקוף את איראן ושיוזמת השלום הסעודית היא איום ממשי על קיומה של ישראל. אני מניח שכל טענות המתנגדים שהוצגו כאן היו טענותיו של גורביץ'…
טענות המתנגדים במקרה הזה היו שהוא שקרן.
למען הסדר, דגן צוטט בהארץ באומרו שהוא אינו רוצה להיות פוליטיקאי.
נדבר עוד שלוש שנים. אני לא אתפלא אם הוא יאמר אז בכובד ראש שהוא ממש לא רוצה, אבל האומה צריכה.
ושוב אתה רוצה להטיח את הראש בקיר, כל מה שאומרים כל יפי הנפש, שונאי עם ישראל ומרעילי הבארות בזמן אמת, נאמר לאחר מכן על ידי הטיפוסים הכי קשוחים, זוללי ערבים ומגיני הביטחון כמה שנים לאחר מכן אחרי שכבר גמרו לדרוך על מה שנשאר מהגוויות של אותם שמאלנים קשקשנים.
כבר אמרו מומחים ממני שעל נאומו של נתניהו בקונגרס היה מאיר וילנר המנוח חותם בשתי ידיים תוך כדי שירה רמה. 'שתי מדינות לשני עמים' זה מה שהטיפו לו כל מיני שמאלנים נאיביים שלא יודעים מהחיים שלהם לפני ארבעים שנה והוקעו כבוגדים.
פתאום מסתבר שגם דגן חושב שהיוזמה הסעודית לא הייתה תכסיס ערבי כדי להחליש את ישראל ושתקיפה באיראן היא לא דבר כל כך רצוי בסופו של דבר ולפי איך שהוא מדבר על אהוד ברק אולי באמת מבצע עופרת יצוקה היה טריק שנועד להעלות את הפופולריות של ברק לפני הבחירות. ותמיד נשאלת השאלה, איפה הייתם כולכם בזמן אמת לעזאזל ?
דגן, לכל הפחות, פשוט לא היה יכול לדבר, אלא אם כן העריך שההתנהלות מצדיקה את התפטרותו. אין מה להלין עליו- הוא נהג כפקיד ישר, שכל עוד הוא בתפקיד לא מבקר את הממשלה שהוא ממלא את פקודותיה(בניגוד לכל מיני אלופים בצה"ל).
עדו – לייק
אחת הגישות בחישוב סיכונים היא לאמוד את מידת אמינותו של דובר כשאין דרך, או משאבים, כדי לוודא את הראיות עליהן הוא מסתמך. אחד המדדים הם עד כמה רחוקה שוברת העמדה המובעת את מסלול תפקידו ומעמדו של הדובר. במקרה הזה, דבריו של דגן כל כך שוברים את דעותיו הקדומות של הקהל על פועלו ודעותיו, שאין מנוס מלתת להן משקל. העיתונים אכן נותנים המון תשומת לב לדבריו אבל לא לתוכנם, וזה הפספוס הגדול של המדיה העכשווית ברוב העולם המתמסחר של העיתונות במערב. מזל שיש בלוגרים.
מלבד זאת, אני סבור של"חברים של ג'ורג'" חייבת להיות אופציה להרשמה לתגובות.
ומלבדי מלבד זאת, אני סבור שיש להחריב את ממשלת נתניהו.
כל כך בוער לך לראות את ליברמן ראש ממשלה?
לא ידעתי שהוא בכלל אזרח מונקו ולא אזרח ישראלי. http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3519266,00.html
המחלוקת הבסיסית ביננו אינה מונעת ממני להכיר בכך שאתה מגלה חשיבה של ריאל פוליטיק בנסיבות שונות-להבדיל מעמיתיך בשמאל ששכחו מה זה[ע"ע יחסך ליציאה לעופרת יצוקה]. אני די תמה שלא העלית את האפשרות שהעימות המתוקשר הזה דגן-ממשלה אינו אלא אחיזת עיניים פשוטה על מנת לבסס את הרושם שיש כאן ממשלה מטורפת עם סכין בין השיניים ושמישהו צריך לעצור אותה ודחוף.כל הסבר אחר נראה כרגע פחות סביר.
ומה רע בהסבר הפשוט והמתבקש: קואלימיית ברק, נתניהו, לבירמן היא קואליציה של מאמינים שיש להפציץ באירן? ששלותשתם חסרי אחריות, ששים אלי בום, ובאופן כללי צרה צרורה?
לפעמים סיגר הוא סתם סיגר.
אלא מה? גם הטבח של ברוך גולדשטיין מנע פיגוע גדול שכוחות הביטחון לא השכילו לעצור בזמן, אם אתה לא מאמין לי תשאל כל אחד בקריית ארבע.
"הוא[דגן] אמר שכשהיה בתפקיד, היתה לו יכולת מסוימת, יחד עם הרמטכ"ל וראש השב"כ, לבלום את הטמטום הזה"
המשפט הזה לבדו מדגים מדוע האיש הזה והמילייה שהוא מייצג — אסור שיהיו הפוליטקאים של מחר. הרעיון שכל עוד החבר'ה הטובים (לטעמו) יכולים לסדר את העניינים – הכל בסדר, לא צריך להתפטר, לא צריך לזעזע את המצב. בפרט, לא צריך להטריד את הציבור עם האמת.
ואם זו הגישה של מר דגן, עד כמה אפשר לסמוך על ההתבטאויות הנוכחיות והעתידיות שלו, שכולן נאמרות עם אותו רוטב מיוחד של "אני מהמוסד, אני רק אזרח מודאג שיודע יותר — תסמכו עלי"?
בקיצור, אני לא משוכנע שדגן הוא באמת דוגמא לביטחוניסט שהפך חברבורותיו ואפשר לסמוך על הסחורה שלו. ודי נמאס שהדיון הציבורי נסמך בעיקר על הטיפוסים האלו.
צודק לגמרי, לפי ההיגיון שלך אסור שברק שהציע במלחמת לבנון לשרון לצאת למהלכים צבאיים 'לפני שהדרג המדיני יתערב' יהיה באיזור הכנסת בכלל. יש טענה שהייתה הוראה במטכ"ל להצליב כל דיווח שמתקבל מרפול (כן רפול) עם מקורות אחרים כי האיש פשוט משקר כל הזמן ועל אריק שרון כבר אמר בן גוריון 'נו, הוא כבר הפסיק לשקר?'
משום מה דווקא האיש שאמר 'שיחבשו כובעי פלדה שם בכנסת כשנחזור מהתעלה' הגיע להיות ראש ממשלה אבל דגן שמציע להיות פחות לוחמני ופחות מטורף – עליו אסור לסמוך. (נ.ב אני באמת לא רוצה את דגן בכנסת ובטח שלא בממשלה)
אסור לסמוך – כי היום הוא "פחות לוחמני ופחות מטורף" ומחר דווקא לא תאהב אותו. אבל אז, הוא לא יטרח לחשוף את זה, או לערב את הציבור, כי מבחינת אנשים כמוהו (וכן, נראה שגם ברק הוא כזה) כל עוד "מישהו מהחבר'ה הטובים" יכול לכוון את העסק, הכל בסדר.
זה נחמד שאנשים שמסכימים עם דגן (היום) מציגים אותו באור חיובי, אבל התופעה עצמה של אנשי הממסד הביטחוני שלא מבינים מה משמעות של משטר דמוקרטי ושל דיון פתוח ושקוף – עדיין חמורה. היום וגם מחר.
הנקודה שאני מנסה להעביר היא שאין כאן שום בשורה חדשה – זה אותה התנהלות בעייתית של הביטחוניסטים שכבר הכרנו.
בממשלה הגרועה (או ליתר דיוק – המסוכנת) ביותר בתולדות ישראל כבר קוראים להעמיד אותו לדין:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4078376,00.html
יש למישהו ציטוט מדוייק שדגן התכוון לממשלה הנוכחית?כי אני זוכר שהוא אמר שהוא התכוון לכל הממשלות בשנים האחרונות ועל פי השוואה בין אולמרט לביבי דווקא הראשון היה קאובוי חסר מעצורים בכהונה שלו בעוד ביבי די הססן ואני באופן אישי לא רואה אותו נותן הוראה לתקוף באיראן(בלי אישור של שרה)
לא קשור לפוסט הזה, אבל:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1230321.html
אם הם בבית משפט אומרים "עשינו זאת למען העם הפליסטיני" ואם יש את הוידאו שהם הכינו כהכנה ליציאה לפיגוע (בהנחה שלא חוזרים), אז כנראה שהשב"כ הגיע לתוצאה אמיתית, ולא סחט הודאה בעינויים מחפים מפשע.
אם אני זוכר נכון, הטענה פה בבלוג הייתה שהרוצחים היו מהר מאד בידי ישראל ובכל זאת המשיכו לעשות בלאגן בכפר שממנו הם באו כדי להפחיד ולהעניש.
תמיר, למה אתה לא מגיב בשמך?
(התגובה ל"תמיר" היא למשתמש האנונימי שכבר נמחק… שדווקא מאוד הגיוני לי שהוא תמיד סאסי כי יוצא לי להיתקל בתמיר סאסי רב עם שמאלנים בכל מיני מקומות)
יכול להיות שהוא רוצה להיות יותר דומה לך, "ראסול יהוה".
כן אבל אני nobody, ואני לא מתיימר להיות פעיל פוליטי בשום צורה. בנוסף לכך אני אף פעם לא כותב בקהילה של לוחמי ציון בזמן שמר סאסי כל הזמן מגדף בקהילות של "סמולנים".
מויה-מן 🙂